הסכם חלוקת עיזבון: איך יורשים מחלקים נכון

צו ירושה או צו קיום צוואה קובע חלקים, לא נכסים. אם שלושה אחים יורשים דירה, חשבון בנק ורכב, הצו קובע שכל אחד מהם זכאי לשליש, אבל הוא לא קובע מי גר בדירה ומי מקבל את הכסף. את התרגום מחלקים לנכסים עושה הסכם חלוקת עיזבון, וזה בדיוק המקום שבו משפחות נקרעות או מסתדרות.

ההסכם הזה אינו רק מסמך של שלום בית. הוא גם החלטה מיסויית עם השלכות מיידיות. חלוקה שנעשית נכון, בתוך גבולות סעיף 5(ג)(4), אינה מייצרת אירוע מס. חלוקה שנעשית בלי לשים לב לפרט אחד, למשל אח שמשלם לאחיו כסף מהחשבון הפרטי שלו כדי לקבל את הדירה, עשויה להיחשב מכירה חייבת במס לגבי אותו חלק.

המדריך הזה מסביר מה ההסכם עושה, מה בדיוק קובע החוק, איפה עובר הגבול המיסויי, איך מתנהל ההליך בפועל עד לרישום הזכויות, ואילו טעויות חוזרות אצל יורשים שוב ושוב.

מהו הסכם חלוקת עיזבון

ברירת המחדל אחרי מתן צו ירושה או צו קיום צוואה היא שכל יורש מחזיק בחלק יחסי בכל נכס מנכסי העיזבון. אם יש דירה, שלושה יורשים בחלקים שווים הופכים לשלושה בעלים משותפים באותה דירה, כל אחד בשליש בלתי מסוים. אותו דבר קורה בחשבון הבנק, ברכב ובכל נכס אחר.

ברוב המשפחות זו אינה התוצאה הרצויה. אחד היורשים גר בדירה ורוצה להישאר בה, אחר מעדיף נזילות, ושלישי מעוניין בנכס אחר לגמרי. הסכם חלוקת עיזבון מאפשר להם לחלק את הנכסים אחרת, כך שכל אחד יקבל נכס שלם במקום חלקים בכולם, ובלבד שהחלוקה מוסכמת על כולם.

מבחינה מעשית, ההסכם משתלב בכל שאר הטיפול בעיזבון: קבלת הצו, איתור הנכסים, סילוק חובות ולבסוף רישום זכויות בנכס על שם היורשים. הוא חלק בלתי נפרד מהתחום של צוואות וירושות, ולא נספח טכני.

מה קובע סעיף 110 לחוק הירושה

סעיף 110(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, קובע במפורש: נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על פי הסכם ביניהם או על פי צו בית המשפט. כלומר החוק מציב את ההסכם כמסלול הראשון, ואת צו בית המשפט כמסלול החלופי.

הסעיף ממשיך ומפרט. סעיף 110(ב) קובע שמנהל העיזבון יציע ליורשים תכנית לחלוקת הנכסים וינסה להביאם לידי הסכמה. סעיף 110(ג) מטפל במצב שבו נעדר אחד היורשים ולא היה מיוצג כדין, וקובע שאישורו של בית המשפט יבוא במקום הסכמתו. סעיף 110(ד) קובע שכאשר נכסי העיזבון מתחלקים על פי הסכם בין היורשים, לא יחולו הוראות הסעיפים 112 עד 117.

לעומת זאת, סעיף 111(א) קובע שבאין הסכם בין היורשים יחולקו נכסי העיזבון ביניהם בצו של בית המשפט. הבדל התוצאה בין שני המסלולים גדול: הסכם נקבע על ידי המשפחה עצמה ומתחשב במה שחשוב לכל אחד, ואילו צו נקבע על ידי גורם חיצוני, אורך זמן, ועולה כסף לכל הצדדים.

מקור: חוק הירושה, תשכ"ה-1965, סעיפים 110 ו-111.

ההיבט המיסויי: סעיף 5(ג)(4)

סעיף 5(ג)(4) לחוק מיסוי מקרקעין קובע שחלוקת נכסי עיזבון בין יורשים לא תיראה כמכירה, ובלבד שאם במסגרת החלוקה ניתנה תמורה בכסף, או בשווה כסף שאינו נכס הנמנה עם נכסי העיזבון, יראו את חלק העיזבון שבשלו ניתנה התמורה כאילו נמכר.

הסעיף גם מגדיר במדויק מה נחשב חלוקה כזו: החלוקה הראשונה של נכסי העיזבון בין היורשים לאחר ההורשה, בין אם נעשתה לפני רישום צו ירושה או צו קיום צוואה ובין אם נעשתה לאחר רישום כאמור. המילה המכריעה היא "הראשונה". חלוקה מאוחרת יותר, אחרי שהנכסים כבר נרשמו והתייצבו, אינה נהנית מאותה הוראה.

מקור: חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963, סעיף 5(ג)(4). אין באמור ייעוץ מס או תחליף לבדיקה פרטנית.

כסף מחוץ לעיזבון והשלכותיו

זו הנקודה שבה חלוקות רבות נכשלות, בדרך כלל מתוך כוונה טובה. שני אחים יורשים דירה בחלקים שווים. אחד מהם רוצה להישאר בה, ולכן הוא מעביר לאחיו סכום כסף מהחשבון הפרטי שלו תמורת הוויתור על החלק בדירה. מבחינת המשפחה זו חלוקה הוגנת. מבחינת סעיף 5(ג)(4) זו תמורה בכסף שאינו נמנה עם נכסי העיזבון, ולכן יראו את חלק העיזבון שבשלו ניתנה התמורה כאילו נמכר.

ההבחנה חדה. תשלומי איזון שמקורם בנכסי העיזבון עצמם, למשל חשבון בנק של המנוח, אינם מוציאים את החלוקה מגדר ההוראה. תשלום שמקורו בכיסו של יורש, בהלוואה שלקח או בנכס פרטי שלו, כן. לכן השאלה הראשונה בכל חלוקה שאינה שוויונית לחלוטין היא מאיפה מגיע הכסף שמאזן אותה.

נקודה נוספת שאסור לדלג עליה היא חובות העיזבון. לפני שמחלקים נכסים בין היורשים יש למפות את החובות הרובצים על העיזבון ואת הנושים הפוטנציאליים, שכן חלוקה שנעשתה בלי לקחת אותם בחשבון עלולה להעמיד יורש בעמדה שבה קיבל נכס וגם נדרש להתמודד עם חוב שלא היה מודע אליו. בנכסי מקרקעין הדבר בולט במיוחד כשרובצת על הנכס משכנתה, ואז יש לתאם את החלוקה גם מול הבנק ולוודא מי נושא בהחזרים מכאן ואילך.

כאן גם נכנס תכנון רחב יותר. אם אחד היורשים מתכנן לרכוש דירה בשנים הקרובות, ייתכן שעדיף לו לקבל נזילות ולא נכס. בדיקה כזו היא חלק מבדיקת היבטי המס שנעשית לפני שההסכם נחתם, לא אחריה.

ההליך שלב אחר שלב

סדר הפעולות אינו עניין של נוחות. כל שלב כאן נשען על קודמו, ודילוג על אחד מהם הוא מה שמייצר את רוב התקלות שמתגלות בשלב הרישום.

רישום הזכויות על שם היורשים

הרבה משפחות עוצרות אחרי שהצו התקבל וההסכם נחתם, ומניחות שהעניין סגור. הוא לא. כל עוד הזכויות בנכס לא נרשמו, הנכס עדיין רשום על שם המנוח, וכל פעולה עתידית, ממכירה ועד משכנתה, תיתקל בקיר.

הבקשה לרישום הורשה מוגשת ללשכת רישום המקרקעין בצירוף הצו, ההסכם ככל שקיים, ואישורים נדרשים. כשההסכם קובע חלוקה שאינה זהה לחלקים שבצו, חשוב שההסכם יוצג לרשות באופן שמאפשר לרשום את הנכס ישירות על שם היורש הרלוונטי, במקום לרשום תחילה שותפות ואז לפרק אותה בעסקה נוספת עם עלויות משלה.

שאלת העיתוי חשובה גם כאן. אין מועד קבוע בחוק שבו חייבים להשלים את הרישום, אך ככל שהזמן עובר גדל הסיכוי שיתעורר קושי: מסמכים שאבדו, יורש שעבר דירה או מדינה, ובמקרים לא מעטים יורש שנפטר בעצמו וכעת נדרש הליך ירושה נוסף לגבי חלקו בלבד. השלמת הרישום בסמוך לחתימת ההסכם היא הדרך הפשוטה ביותר לוודא שמה שסוכם במשפחה אכן קיבל ביטוי בפנקסי המקרקעין.

מקור: בקשה לרישום הורשה, הרשות לרישום והסדר זכויות מקרקעין.

כשאחד היורשים נמצא בחו"ל, נדרשת התארגנות נוספת: ייפוי כוח מאומת כדין, ולעיתים אימות נוטריוני ואפוסטיל. זהו מצב שכיח ואפשר להיערך אליו מראש, כפי שאנו עושים עבור יורש שגר בחו"ל ועבור משפחות שחלקן בישראל וחלקן מחוצה לה.

חמש טעויות שמפרקות משפחות

חמש הטעויות הבאות חוזרות אצל משפחות שונות לחלוטין, וכולן נמנעות בשיחה אחת לפני שמישהו חותם.

הצעד הנכון תלוי בשלב שבו אתם נמצאים. השאלון הקצר הבא ימקד אתכם במה שכדאי לעשות עכשיו.

שאלות ותשובות על הסכם חלוקת עיזבון

קריאה נוספת: בקשה לרישום הורשה · חוק הירושה, תשכ"ה-1965 · ירושה בוויקיפדיה.